Quantcast
Channel:
Viewing all 20 articles
Browse latest View live

ראיון עם סיון בלסלב

$
0
0

שלום לכם,

בשנה האחרונה יש פריחה קטנה של תרגומי ספרות פרסית לעברית, ואולי רק התחלה של פריחה. על התרגומים של אורלי נוי, שראו אור ב"עם עובד" וב"חרגול" כבר כתבתי בבלוג. לאחרונה הזדמן לי לפגוש את סיון בלסלב באירוע שעסק בשירה פרסית. סיון תרגמה ספר משיריה של פֹרוּע' פָרֹחְ'זָאד, מהמשוררות המודרניות הנועזות ביותר של איראן, ספר בשם "לידה אחרת" (הוצאת קשב, 2012). ביקשתי ממנה לענות על כמה שאלות לגבי הספר ובכלל.

לפני הראיון, הנה קישורים לכמה שירים בתרגומה של סיון (הייתי שמח להציגם בבלוג, אבל הפורמט הטכני לא מאפשר לי לעשות זאת בחינניות):

מְאַהֲבִי

זוג

סיון, ספרי לנו קצת על עצמך.

אני ילידת 1982, גרה בתל אביב וכותבת עכשיו את עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' דוד מנשרי ופרופ' בילי מלמן. המחקר שלי עוסק בדימויים, אידיאלים ופרקטיקות של גבריות באיראן בין השנים 1870-1940 ובקשר שלהם לתהליכים היסטוריים שאירעו במדינה.

ועל פרוע' פרוח'זאד.

פרוח'זאד נולדה בטהראן בשנת 1935, למשפחה מן המעמד הבינוני, אחת משבעה ילדים. אביה היה איש צבא ונראה כי היחסים ביניהם לא היו קרובים. פרוח'זאד למדה בבית ספר עד גיל 14 ולאחר מכן עברה לבית ספר מקצועי שם למדה תפירה וציור. בגיל 16 התחתנה עם קרוב משפחה, פרוויז שאפור, שהיה מבוגר ממנה בהרבה, סאטיריקן וקריקטוריסט במקצועו. לאחר שנתיים נולד להם בנם המשותף – כמיאר. שלוש שנים לאחר מכן הם התגרשו ופרוח'זאד נאלצה לוותר על המשמורת על בנה ויותר לא עמדה איתו בקשר. בעקבות הגירושין פרוח'זאד לקתה בהתמוטטות עצבים והתאשפזה. בשנת 1952 יצא לאור ספר שיריה הראשון, ובנוסף היא פרסמה שירים בכתבי עת ספרותיים. בשנת 1956 התפרסם ספר שיריה השני ובשנת 1958 השלישי. זו גם השנה בה היא התחילה לעבוד באולפן הסרטים של הקולנוען והיוצר החשוב אבראהים גולסתאן, ובה התחיל הרומן שלהם, שעתיד להמשך עד מותה. בשנת 1963 יצא לאקרנים סרט בבימויה – "הבית שחור" על מושבת מצורעים באיראן. במהלך העבודה על הסרט, פרוח'זאד אימצה את אחד מילדי המושבה. באותה שנה גם התפרסם הספר "לידה אחרת", המוקדש לגולסתאן. בפברואר 1967 פרוח'זאד נהרגה בתאונת דרכים והיא בת 32 בלבד. לאחר מותה התפרסם ספרה האחרון "הבה נאמין בראשית העונה הקרה". במהלך השנים היא ערכה מספר ביקורים ארוכים באירופה, תרגמה שירה אירופית לפרסית והייתה מעורבת בכמה הפקות אמנותיות. היא זכתה להכרה ולהצלחה באיראן, וסרטה זכה גם בפרסים בינלאומיים. עם זאת, אורח חייה, כתיבתה הסוערת והחושנית והרומן שלה עם גולסתאן הנשוי הביאו לביקורת קשה מצד החברה האיראנית, שעוד הייתה שמרנית ופטריארכלית ברובה. כיום, פרוח'זאד היא אייקון פמיניסטי ותרבותי באיראן, על אף ששירתה אסורה לפרסום ברפובליקה האסלאמית. היא נחשבת לאחת מפורצות הדרך החשובות בשירה האיראנית המודרנית, הן בשל סגנונה והן בשל קולה הנשי והייחודי בספרות התקופה. אחד הדברים שהבהירו לי עד כמה דמותה הפכה לסמל וכמעט למיתוס היה היחס של יוצאי איראן בישראל אליה ואל שירתה, אליו נחשפתי לאחר פרסום הספר. נראה כי פרוח'זאד מעוררת אצלם קשר רגשי עמוק, אישי כמעט, וכי יש לא מעט תיאוריות ואמונות בקשר להיבטים שונים של חייה. יהיה מי שיטען כי היא התחתנה עם שאפור מתוך אהבה ועל אף התנגדות משפחתה ויהיה מי שיטען כי היא חותנה על ידי המשפחה, יהיה מי שיטען כי התאונה בה נהרגה הייתה למעשה התאבדות, ויהיה מי שיטען שיש חשד כי מדובר בחיסול, בעוד אחרים יאמרו שהיא סטתה מן הדרך מכיוון שעמדה להתנגש באוטובוס שהסיע ילדים.

איך תאפייני את עבודתה של פרוח'זאד?

"לידה אחרת", משיריה של פרוע' פרוח'זאד. מפרסית: סיוון בלסלב.

"לידה אחרת", משיריה של פרוע' פרוח'זאד. מפרסית: סיון בלסלב.

שיריה של פרוח'זאד מתאפיינים בחושניות סוערת וצבעונית. היא רחוקה מאוד מן המינימליזם והאיפוק המודרניסטיים. היא כותבת בעוצמות של פאתוס ורגש בלתי מתנצלים ועושה שימוש בחומרים אישיים, בטבע ובנופים ואובייקטים איראניים במובהק. עם זאת, היא רחוקה מלהתמקד רק בנושאים שניתן לחשוב עליהם כעל "נשיים" – נושאים של אהבה, נכזבת או ממומשת, של בית או אמהות, אם כי לאלה מקום נכבד בין שיריה. היא כותבת גם שירה שיש בה ביקורת חברתית ופוליטית, שירת טבע ועוד. בראשית דרכה כתבה פרוח'זאד בעיקר בחרוז ובמשקל, המאפיינים את השירה הפרסית הקלאסית, אך בשני ספריה האחרונים פרצה את המסגרת הסגנונית הזו וכתבה בחרוז חופשי, בטורים בעלי אורך משתנה, בשפה ספרותית וגם מעט במדוברת.

האם את חושבת שבשירה של פרוח'זאד יש ערך מעבר להיותה מורדת במוסכמות מסוימות באיראן? האם אפשר לנתק את הדברים זה מזה?

לשירה של פרוח'זאד יש ערך בעיקר בהיותה שירה מצוינת, בקנה מידה עולמי. אני חושבת שיש ערך גדול בחשיפה של הקוראים הישראלים למגוון רחב של שירה מתורגמת, בסגנונות שונים וממקומות שונים ורחוקים בעולם. זו בדיוק התפיסה של הוצאת "קשב", שהמו"ל שלה – רפי וייכרט – הוא זה שבזכותו הספר ראה אור בעברית, ושעזר לי רבות בעריכת השירים. בהקשר הזה, לדעתי החשיבות גדולה אף יותר כשמדובר באיראן – מדינה שרבים מבין הישראלים נתקלים רק בדימוי התקשורתי שלה שכולל איאתוללות, פצצות אטום ונשים מכוסות צ'אדור. חשוב לזכור ולהכיר את התרבות העשירה והמרתקת של המדינה הזו, שהתקיימה עוד הרבה לפני המהפכה האסלאמית ומתקיימת גם כיום, בגלוי ובמחתרת. וגם למרדנות של פרוח'זאד יש חשיבות – כדי שנוכל לראות איך משוררת כותבת לא רק תחת דיכוי פטריארכלי, אלא גם בתקופה של שלטון אוטוקרטי ושל משטרה חשאית ודיכוי פוליטי. עם זאת, אני חושבת שהשירה של פרוח'זאד ראויה מספיק לפרסום בזכות עצמה, גם אם לא הייתה לה החשיבות הפוליטית והחברתית הזו.

תוכלי לספר אילו משוררים לא איראניים את אוהבת, ואם את מזהה קווי דמיון ביניהם לבין פרוח'זאד, או מזהה השפעות של שירה, אירופית למשל, או אפילו ישראלית, על העבודה שלה?

רשימה חלקית של המשוררים האהובים עלי: דן פגיס, לאה גולדברג, אברהם חלפי, חזי לסקלי, גבריאל פרייל ונתן וסרמן בעבריים. ויסלבה שימבורסקה, טהא מחמד עלי, חוליו לימסארס וסירקה טורקה בשפות אחרות. האמת היא שככלל, סגנון השירה האהוב עלי הוא בדרך כלל די רחוק משירתה של פרוח'זאד. אני אוהבת הרבה פעמים שירים קצרים, מינוריים, שכלתניים והיא כותבת בצורה הפוכה לגמרי. אבל בכל זאת הצלחתי להתחבר ולאהוב את שירתה, דווקא בגלל השוני. אני לא מכירה את כתיבתה ואת ההשפעות האפשריות עליה, אבל מניחה שהיו כאלה, הרבה השפעות מקומיות וגם זרות.

תרגום שירה הוא אתגר גדול. האם התנסית בו בעבר?

האמת שלא, אולי לעתים רחוקות, בסדנאות שירה או בדומה לכך. האמת היא שאהבת התרגום החלה אצלי עוד מגיל צעיר, וכבר בתיכון השתתפתי במגמת תרגום ונבחנתי בבחינת בגרות בתרגום – מאנגלית לעברית. מה שהועיל הוא הרקע שלי בשירה, בעיקר כקוראת שירה וגם מעט ככותבת.

מה הרקע שלך בפרסית?

שיר מאת פרוח'זאד. מפרסית: סיוון בלסלב

שיר מאת פרוח'זאד. מפרסית: סיון בלסלב

לצערי הרב אין לי רקע בפרסית מהבית ואין לי קשר משפחתי לאיראן. התחלתי ללמוד פרסית באוניברסיטה, מכיוון שידעתי שארצה לחקור את איראן. מורה נפלאה לפרסית – שילה מוסאי – שהפכה גם לחברה טובה, היא זו שדחפה אותי לתרגם את פרוח'זאד וגם עזרה לי במלאכת התרגום.

כשמתרגם מאנגלית, למשל, ניגש לעבודה, הוא מגובה בשנים רבות של עשייה בתחום, מקורות רבים ושפע של מידע באינטרנט. בפרסית כמות המקורות והמילונים קטנה יותר, וכמעט שלא תורגמה ספרות פרסית לעברית. האם חשת בקושי הזה? במה ובמי נעזרת?

בהחלט היה קושי – ובמיוחד בשלבי התרגום הראשונים, לפני שרכשתי לי מילון ראוי. עכשיו כבר יש לי את המילון הפרסי-אנגלי של אריאנפור בארבעה כרכים, למרות שגם הוא לא תמיד מספיק. אני נעזרת מדי פעם באינטרנט כדי לחפש ביטויים ספציפיים. נעזרתי בעיקר באנשים – בשילה ובפרופ' דוד ירושלמי שעברו איתי על התרגום וכן בתרגומים לאנגלית של שירת פרוח'זאד. יש גם קשיים ספציפיים בתרגום מפרסית שאף מילון לא יכול לפתור. לדוגמא – בפרסית אין זכר ונקבה בפעלים, בתארים ובמילות גוף (בדומה לאנגלית) ופעמים רבות קשה להבין אם לדוגמה, כשהמשוררת משתמשת בגוף שני יחיד היא פונה אל עצמה או אל הקורא. כפל המשמעות הפוטנציאלי הזה הוא בעצמו כלי בשירה הפרסית, אבל בתרגום לעברית אני כמתרגמת מחויבת להחליט בין שתי האפשרויות. אתגרים נוספים הם הנטייה של פרוח'זאד לכתוב בשרשראות די ארוכות של סמיכויות ושמות תואר, שלא תמיד ניתן להבין למה הם מתייחסים, או אופן היידוע בפרסית, שכביכול הוא ברור ופשוט, אלא שבשירה אפשר לשחק איתו או פשוט להתעלם ממנו.

אילו סופרים או משוררים איראניים מודרניים תמליצי להוצאות לאור לתרגם?

המשורר החשוב ביותר בשירה הפרסית המודרנית הוא כנראה נימא יושיג', שנחשב לאבי המודרנה בשירה הפרסית. בין יורשיו נמנים בנוסף על פרוח'זאד משוררים כמהדי אח'ואן סאלס, סוהראב ספאהרי ואחמד שאמלו. משוררת חשובה נוספת היא סימין בהבהאני שהייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל. ישנם גם מספר משוררים גולים שכותבים בפרסית כגון פרתו נורי-עלי ומג'יד נפיסי, והלוואי שנזכה לקרוא עוד תרגומים רבים מן השפה.

איפה אפשר לרכוש את ״לידה אחרת״ והאם צפויים לנו תרגומים נוספים ממך?

הספר הופץ ברשתות הספרים הגדולות, אבל אני חושבת שבהן דווקא יהיה לא פשוט למצוא אותו, מכיוון שהחנויות נוטות לקנות עותק אחד בלבד ולא לחדש את המלאי. חנויות ספרים עצמאיות כמו "סיפור פשוט" ו"תולעת ספרים" בת"א ו"אדרבא" בירושלים מחזיקות במלאי מספר גדול יותר של עותקים. אפשר לקנות גם דרך האתר של הוצאת "קשב" או דרך אתר "אינדיבוק".

הספר האחרון של פרוח'זאד "הבה נאמין בראשית העונה הקרה" מצוי עכשיו בשלבי עריכה ויצא לאור ככל הנראה בשנה הבאה בהוצאת "קשב". השאיפה שלי היא לפרסם לאחר מכן קובץ של משורר איראני גולה שחי היום בארה"ב – עבאס צפארי, שכותב בסגנון שונה מאוד מפרוח'זאד, אבל מוצלח ביותר.

תודה לסיון, ולכם שהתעניינתם. אפשר לקרוא שירים נוספים מתוך "לידה אחרת" בקישור הזה (חפשו את "פועם 27") ובקישור הזה, ובזה.

תומר



האיש מגילאן

$
0
0

שלום לכם,

אני כותב לראשונה בבלוג אחרי פגרה ארוכה מאוד שנבעה מעומס עבודה גדול. לאורך הקיץ הקדשתי את סופי השבוע לעריכת התרגום הראשונה שלי לספר בהוצאה ידועה, ובשבועיים שעברו מאז שגמרתי את העריכה, אני מקדיש כל רגע פנוי לבטלה מוחלטת. והנה סוף סוף אני מביא את עצמי לכתוב פוסט לאור אירוע משמח מאוד שקרה לי.

להיג'אן שבגילאן

נוף גילאני

במהלך החגים התפרסם באלכסון תרגום שלי מפרסית לסיפור הקצר "האיש מגילאן" מאת בוזורג עלווי. את התרגום לסיפור המיוחד הזה הצלחתי להשלים בעזרת הרבה מאוד רצון טוב של כל מיני אנשים. למשל: פרופסור דוד ירושלמי, שהציע לי הצעה נדיבה מאוד – ללוות אותי באופן אישי בפרויקט. פרופסור ירושלמי עודד אותי לאורך סימסטר שלם של עבודה וייעץ לי בנוגע לאינספור פרטים לשוניים והיסטוריים בסיפור המורכב הזה; פרופסור ניצה בן ארי, ראש תוכנית לימודי התרגום, שהסכימה להכיר בפרויקט באופן רשמי במסגרת הלימודים; אורה דנקנר, שאותה שיחדתי כדי שתערוך את הסיפור. אורה הצליחה בענווה גדולה להתמודד עם טקסט שתורגם משפה שהיא לא מכירה. יש פה שתי נקודות חשובות. הראשונה – היא הייתה מסכימה לעזור לי גם בלי שוחד. השנייה – המשימה שלה הייתה קשה ביותר. מחד גיסא, היא לא התיימרה להבין את שפת המקור ונזהרה מאוד בכל השינויים שלה. מאידך גיסא, היא הצליחה לזהות בעקיפין כמה טעויות הבנה שלי רק בזכות שאלות חדות שהיא העלתה לגבי משפטים חשודים בתרגום. השאלות האלה כפו עליי לחזור למקור ולבדוק את עצמי; לבסוף, המנחה שלי ללימודי פרסית ותרבות איראן, דוקטור יוליה רובנוביץ' מהאוניברסיטה העברית, שעזרה לי לא מעט עם כמה פרטים טכניים ומלווה אותי בתרגומים חדשים מפרסית, שגם עליהם אני מזיע.

בסוף הסיפור מופיעים מעט פרטים עליו ועל המחבר. הסיפור מצליח, לדעתי המשוחדת, לתפוס בצורה נפלאה ונוראה רגע קשה בהיסטוריה של מחוז גילאן באיראן. למחוז הזה הייתה מערכת יחסים מסוכסכת מאוד עם השאה בתקופת התרחשותו של הסיפור, שנות הארבעים של המאה העשרים.

אם יהיו למישהו שאלות נוספות על הסיפור, אשמח לענות פה בתגובות או בפנייה פרטית דרך טופס יצירת הקשר של הבלוג.

הנה הקישור לסיפור.

קריאה מהנה,

תומר


יצורוני כל העולם!

$
0
0

השבוע נתקלתי במקרה בחלופה שהאקדמיה ללשון מציעה למילה 'מיקרואורגניזם'. "יצורון הוא יצור חד-תאי זעיר שאפשר לראותו רק במיקרוסקופ, כגון חיידק או אמבה," כתוב באתר האקדמיה. "המילה יצורון כלולה במילון למונחי המיקרוביולוגיה שאושר באקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"ה (1994)," הם מתעקשים. ובכן, חיפוש של המילה 'מיקרואורגניזם' בגוגל מעלה מעל 45,000 תוצאות. חיפוש של המילה 'יצורון' מעלה 9,880 תוצאות, אבל בעמוד התוצאות הראשון, רק הראשונה מתייחס למשמעות שהאקדמיה קבעה, והשאר ליצורונים חמודים שונים המופיעים באיורים, משחקי מחשב וכולי. חיפוש של שתי המילים יחד מעלה 1,460 תוצאות בלבד.

אני לא מתכוון ללעוג לאקדמיה על המונחים שהיא הוגה, אף על פי שכאן זה מאוד מתבקש; התחושה החמימה שהמילה 'יצורון' מעוררת בי, לא קשורה בכלל לבחילה שחיידק מסוגל לגרום לי. בנוסף, ברור לי שמילים רבות שנטבעו על-ידי האקדמיה מקובלות לחלוטין כיום (למשל, 'חייזר', שאומצה "מן הציבור"). מה שמעניין אותי הוא הבחירה – האם להשתמש במילה עברית או "לועזית"?

תחדישים זה עניין של רגש, ורגש הוא עניין של ביולוגיה.

סכנה – יצורון! תחדישים זה עניין של רגש, ורגש הוא עניין של ביולוגיה.

לדוגמה, השתמשתי כבר לא מעט פעמים בביטוי 'חברת הזנק' כתרגום ל-start-up. אין לי הסבר מחושב במיוחד לזה. קודם כול, זה תחדיש די מוצלח בעיני (וגם "תחדיש" בעצמה היא מילה לא רעה!). דבר שני, ואולי חשוב לא פחות – הביטוי "חברת הזנק" כבר פחות או יותר תפס בעיתונות הכלכלית. כמובן שצריך לשים לב לתזמון; אם אני מתרגם דיאלוג בין מתכנתים, סביר להניח שהם לא מדברים על חברת ההזנק שמשלמת להם עשרים וחמש אלף פלוס רכב, אלא על 'סטארט-אפ'.

בסופו של דבר, מה שחשוב הוא ההבנה של הקורא. אם אני אכתוב "צוותאות" בטקסט מדעי, כמעט אף אחד לא יבין שמדובר ב"סימביוזה". אם אני אכתוב "חברת הזנק", כנראה שיבינו אותי, ואולי לכל היותר יעקמו את האף. האם השימוש ב"חברת הזנק" על פני "סטארט-אפ" הקליל הוא ניסיון לכפות ביטוי חדש על העברית? אני לא חושב, אם כי בעצם אמירה זו יש בעייתיות אינהרנטית – הרי מישהו התחיל להשתמש איפשהו ב"חברת הזנק", כפה אותה על הקורא, ולאט לאט זה תפס. טוב, לאט מאוד, בכל זאת יש פחות מ-8,000 תוצאות ל"חברת הזנק" בגוגל. אבל לעומת "יצורון" אפשר להיות בטוח שכולן אכן קשורות לסטארט-אפים.

אז מה גורם לי, כמתרגם, כדובר עברית, לחשוב ש"חברת הזנק" זה ביטוי שסביר להשתמש בו? מה עושה את הביטוי הזה קולע יותר מאשר "יצורון" או "צוותאות" או אפילו "יעפת" המוכר יחסית (רק 4,570 תוצאות)? יש הצעות?

מעניין אותי גם השימוש במילים לועזיות שאינן תחדישים. מקרה שאני נתקל בו הרבה הוא "גלובלי" לעומת "עולמי". לכאורה יש פה תרגום כמעט ישיר. אז למה "התחממות גלובלית" נשמע כל כך טוב (כלומר, ברמה הלשונית), ו"התחממות עולמית" נשמע מוזר?

בהקשר הספציפי הזה, נדמה לי שהתכיפות שבה אנו שומעים "התחממות גלובלית" קיבעה בראשינו את הביטוי הזה, והניסיון לתרגם אותו ל"התחממות עולמית" פשוט לא עובד (אהמ, ויקיפדיה…). למילה "גלובלי" יש כוח ומשמעות מסוימת שלמילה "עולמי" אין. ייתכן ש"כלל-עולמי" הוא בכלל תרגום מתאים יותר ל-global. אנחנו מרגישים נוח לומר "קונגרס יהודי עולמי", אבל אם נאמר שבעיית האוזון היא בעיה "עולמית" זה לא יישמע מדויק וחזק כמו בעיה "כלל-עולמית" או "גלובלית". המילה "גלובלי" הופיעה בעברית בסדרת הקשרים שהקנה לה את הכוח הזה, והמילה "עולמי" הופיעה בהקשרים אחרים שמגבילים אותה. נושא איכות הסביבה הוא דוגמה בולטת לזה, אבל אני חושב שזה נכון להקשרים "כלל-עולמיים" רבים.

להקת ויתרתי: "ניו-יורק זה לא כאן / נייס זה לא בעברית"

לכן אני לא מסכים עם מי שאומר לי, "למה לא להשתמש ב'עולמי' פה?" ובכן, כי 'גלובלי' היא מילה עברית נרדפת, והניואנסים שלה אחרים. ויש דוגמאות נוספות ל"כמעטים" כאלה. למשל – רציונל/היגיון. במילון רב-מילים ניתנת דוגמת השימוש:  "קשה לי להבין את הרציונל בהצעה להטיל מס על רווחי הון בבורסה." נסו להחליך את 'רציונל" ב'היגיון'. כמובן שתבינו במה מדובר, אבל זה פשוט לא נשמע מדויק כמו 'רציונל', שגם היא כבר מזמן מילה עברית.

ומה דינו של היצורון? קשה לדעת, אבל ניסיוני בתרגום אומר לי שתחדישים מדעיים לא תופסים. חוקרים באקדמיה ורופאים בבתי החולים משתמשים כמעט אך ורק במינוח הלועזי. לא בטוח שצריך מילה מעוברתת ל'מיקרואורגניזם', אבל בואו נלך על זה. יש לכם הצעות לתחדיש? בינתיים פסלתי את 'קטני'.

שבוע מצוין!


סדנה חדשה לתרגום פרוזה

$
0
0

שלום,

בפברואר תפתח סדנה לתרגום פרוזה שתעביר יעל סלע. כתלמיד לשעבר של יעל, אני ממליץ עליה בחום. היא מתרגמת מוכשרת, רגישה ומנוסה. כל מסגרת לימודית חדשה ואיכותית למתרגמים חדשים, או מנוסים, היא דבר מבורך.

הנה הפוסט שלה על הסדנה:

פברואר: נפתחת סדנת תרגום פרוזה בהנחייתי, תל אביב.

תהנו,

תומר


משימת הכתוביות

$
0
0

שלום לכם,

לא מזמן נגמרה העונה הרביעית של מאסטר שף, ואני חושב שהגיע הזמן לסיכומים. מובן שאתמקד כאן בנושא החשוב ביותר: הכתוביות.

כן, כן, אולי בכלל לא שמתם לב אליהן, הרי למה שנצטרך להיעזר כתוביות בעברית בתוכנית שמשתתפיה דוברים עברית? אבל אני לא אתמקד בשימוש בכתוביות, אלא בהיבט אחר: ייפוי לשוני.

מאסטר שף היא תוכנית שמתיימרת לייצג גיוון קולינרי-תרבותי, ולאפשר למתמודדים המבשלים בסגנונות שונים להפגין את כישוריהם בסיר הלחץ של הפריים טיים. אבל מסתבר שלמרות הגיוון הקולינרי בקרב המתמודדים, אין סיבה שיהיה ביניהם גם גיוון לשוני.

לאורך הצפייה בתוכנית שמתי לב ליפויי שהכתוביות עושות לדברי המתמודדים. שימו לב שב"יפויי" אני מתכוון ללשון תקינה ורשמית, וכשאני מדבר על טעויות אני מתכוון אך ורק לטעויות לפי כללי השפה הרשמיים.

הנה כמה דוגמאות מפרק 17 (משימת העוגיות):

ריקי: "העוגיות המתוקות זה עוגיות שומשום ממולאות." בכתוביות: "העוגיות המתוקות הן עוגיות שומשום ממולאות." (04:06)

עידו: "זה ניסיון וטעייה." בכתוביות: "זה ניסוי וטעייה." (06:00)

מסרט: "הייתה לי חברה שבדיוק מול הבית ספר שלנו…." בכתוביות: "שבדיוק מול בית הספר שלנו." (6:40)

מסרט: "זמנים שהיו די, די נאיביות, ו… מתוק." בכתוביות: "זמנים שהיו די, די נאיביים, ו… מתוק." (7:10)

נוף: "ארבע קילו עוגיות." בכתוביות: "ארבעה קילו עוגיות." (18:10)

חיים כהן: "את זוכרת שהיום כל משימה מישהו הולך הביתה." בכתוביות: "את זוכרת שהיום בכל משימה מישהו הולך הביתה." (24:45)

צילה: "מטגנת בשמן ושמה זה אבקת סוכר." בכתוביות: "מטגנת בשמן ושמה עליהן אבקת סוכר." (28:45)

רושפלד: "נוף, הכנת שתי סוגי עוגיות." בכתוביות: "נוף, הכנת שני סוגי עוגיות." (01:08:00)

ויש גם כמה טעויות שלא תוקנו:

צילה: "העוגייה המתוקה, (אני) צריכה להתחיל עם אחד, לסיים אותו." בכתוביות: לא תוקן ל"אותה." (09:30)

ריקי: "פשוט לא יאומן." בכתוביות: לא תוקן ל"לא ייאמן" (15:35)

צילה: "ואני מכניסה בפנים את החמאה." בכתוביות: לא תוקן ל"פנימה". (23:50)

משתתפי הריאליטי אינם שחקנים. כלומר, הם מבינים את המשחק, אבל הם לא הוכשרו בבתי ספר מקצועיים למשחק, לא התאמנו על דיקציה, לא קראו ולמדו מחזות בתרגום נאה. ואם התוכניות האלה מתיימרות לספק צורך מסוים של הצופים ולהביא אנשים "אמיתיים" למסך הקטן, למה לא לתת להם לדבר בעד עצמם?

אתכם לא יתקנו בכתוביות, נכון, חמודים שלי?

אתכם לא יתקנו בכתוביות, נכון, חמודים שלי?

הטעויות שהצגתי כאן לא היו מפריעות להבנה של הצופים גם לולא היו מתוקנות, וכששמים לב לפער יש בזה משהו כמעט מגוחך: עצם התיקון מסב את תשומת הלב של הצופה לשינוי ומחדד אותו (ואולי כן יש פה ריכוך מסוים של הטעות. אבל מדוע לרכך? למי כואב באוזן?). חשוב לציין גם שהיו טעויות שלא תוקנו, והבאתי כאן גם כמה דוגמאות כאלה. קשה להסביר את המקרים האלה, אך לאור כמות התיקונים, סביר להניח שאלה פספוסים של אנשי הכתוביות.

אני יכול לחשוב על שתי סיבות לתיקונים האלה. הראשונה היא התקבעות של נורמה: כך נעשה תמיד, גם בתוכניות שאינן ריאליטי (כשכל שורה ושורה מתוסרטת) ואף אחד לא טורח לשקול כל מקרה לגופו. סיבה שנייה, שמתקשרת במובן מסוים לראשונה, היא קו פדגוגי, אך קשה לי להאמין שזה הדבר שמנחה את החברות המסחריות. בסופו של דבר, סביר להניח שאף אחד מהגורמים המעורבים בהפקת התוכנית לא השקיע מחשבה רבה מדי בעניין הזה.

עכשיו, אין ספק שהתקינות בכתוביות היא לא הדבר הכי חשוב בעולם. תוכניות ריאליטי נועדו לבדר את הצופה, וכל השאר פחות חשוב. אז למה אני חופר על זה? אני חוזר לפער בין הגיוון התרבותי, ה"אותנטיות" ש"מאסטר שף" עוסקת בה כביכול, והדיסוננס המסוים שנוצר בין ההצהרה הזאת למה שהצופים רואים בכתוביות. אם אתם רוצים להציג את העם, תנו לעם לדבר! אפילו לרושפלד מותר לומר "שתי סוגי עוגיות." שומעים? שום דבר לא קרה. רושפלד נשאר רושפלד והרייטינג בשמיים.

מה דעתכם? מסכימים? ואולי אתם דווקא חושבים שצריך לתקן ולתקנן את הנאמר בכתוביות? כתבו לי בתגובות לפוסט הזה. מעניין אותי לשמוע גם מאנשים שעובדים בתוך המערכת ויכולים לשפוך אור על הנושא.

תומר


הסיוט של כל מתרגם

$
0
0

שלום לכל הקוראים,

בסוף השבוע הופיעה במוסף ספרים של "הארץ" ביקורת של מאיה פלדמן על הספר "לגעת" מאת אלכסי זנטנר, שבה היא מקדישה לא מעט תשומת לב לתרגום של רוני אמיר. היחס של פלדמן לתרגום הוא שלילי. בעיניה הספר אינו מוצלח במיוחד גם במקור, אך התרגום – אף על פי שהוא מהודק – פוגע בו אף יותר, בין היתר בגלל חוסר רגישות למשלב. לא קראתי את הספר, ועל כן אני לא יכול להביע את דעתי על התרגום, ובכל זאת הביקורת טלטלה אותי: הרי זה הסיוט הגדול ביותר של כל מתרגם, במיוחד בתחום הספרותי. אמנם ישנם מבקרי ספרות שמחמיאים לתרגום מוצלח, אבל לרוב לא מתייחסים אליו כלל ולכן הערות שליליות כמו אלה שהעירה פלדמן, מדויקות ככל שיהיו, צורבות במיוחד ומעלות כמה שאלות נוקבות ורחבות יותר לגבי ה"עול" המתלווה לקרדיט שמקבל המתרגם, ולגבי יכולתם של מבקרים וקוראים לשפוט את רמתו של המתרגם רק לפי התוצר הסופי.

מניסיוני הקצר בעולם התרגום הספרותי, הן כמתרגם והן כעורך תרגום, ומשיחות עם עמיתים מנוסים ממני, אני יודע כעת שישנם לא מעט אנשים שיכולים להשפיע על התוצר של המתרגם, לטוב ולרע. ישנם העורכים, שקוראים את הטקסט המתורגם בהשוואה למקור, מציעים תיקונים ומספקים מין רשת ביטחון. ישנם המתקינים והמגיהים, שעושים עבודת קודש שחורה: הם מנסים לזהות את גם טעויות הדקדוק והתחביר הקטנות ביותר ולהתאים את הטקסט, ובפרט את הכתיב, לכללי ההוצאה (האם מקובל לכתוב "איתי" עם יוד? "הייתה" בשני יוד?). וישנה ההוצאה עצמה, שמנחה את העורכים והמגיהים ועשויה להשפיע על העבודה גם בצורות אחרות. עד כמה משמעותי השינוי שהאנשים האלה מסוגלים לחולל בעבודת התרגום המקורית?

במילה אחת: מאוד. כל "שרשרת תרגום" (מתרגם-עורך-מגיה-הוצאה) תספק תוצר שונה ודי להחליף רק חוליה אחת. למשל, המתרגם צריך להיות זמין לעורך לשאלות: למה תרגמת כך ולא כך? אולי כדאי להוסיף כאן הערת שוליים? וכולי. אבל זה לא תמיד המצב – מה קורה כשהמתרגם הוא זרקן ומכיוון שכבר קיבל את הכסף, אומר לעורך, "כל מה שתחליט מקובל עלי." השתמטות. ומה קורה אם העורך מחליט שהוא יודע יותר טוב מכולם ומבצע שינויים כאוות נפשו בלי להתייעץ עם המתרגם בכלל. ולהיפך: עורך עם דד-ליין בעייתי שבאמת יודע יותר טוב מהמתרגם, ומחליט לא להתייעץ איתו בשום דבר כדי להספיק להגיש את הטקסט בזמן?

תדהמה לנוכח ביקורת משלבית.

תדהמה לנוכח ביקורת משלבית. Guillaume Duchenne

אימה לנוכח ביקורת מינוחית

אימה לנוכח ביקורת מינוחית. Guillaume Duchenne

מקרה נוסף: העורך והמתרגם שיתפו פעולה בצורה מצוינת, הם חברים טובים. אבל בהוצאה לא נהוג לדבר איתם מרגע שהטקסט הוגש. המגיהים ניגשים לטקסט ומנרמלים אותו "עד דק", עד שכל התייחסות למשלב של הדמויות במקור נעלם – הם רק רוצים שהטקסט יהיה תקין ככל האפשר. האם כל מגיה ומגיה עובד מול טקסט המקור כשיש התלבטות? מקרה זה עשוי להיות רלוונטי לביקורת של פלדמן, מכיוון שהיא כותבת:

"התרגום של רוני אמיר מהודק למדי אבל קופץ בין משלבים בצורה מעיקה שמחסלת את האפשרות ליצור דמויות שלמישהו אכפת מהן. עולם חטיבת העצים הולך לאיבוד ולא נוצרת תמונה חיה בגלל תרגום שאינו רגיש."

אם רוני אמיר הגישה תרגום רגיש-משלבית אך הרגישות הזאת הוחרבה בהגהה או בעריכה, קרה כאן דבר קיצוני אך בהחלט לא בלתי אפשרי. לא עבדתי עם הוצאת "מודן", אבל יכול להיות שהמתרגמת לא שמעה מילה על הטקסט מאז שהגישה אותו. יכול להיות שהיא שמעה, התלוננה, ואף אחד לא התייחס לטענות שלה (וגם לזה יכולות להיות כמה סיבות – זמן, כסף, אטימות).

גם ההיפך עשוי להיות נכון; ייתכן שיתקבל תרגום מזעזע כל כך עד שחוליות אחרות ב"שרשרת התרגום" ירצו לחולל בו שינוי אדיר כדי להציל אותו. מבחינתה של הוצאת ספרים, שליחת ספר לתרגום מחדש אצל מתרגם אחר היא החלטה כלכלית קשה. אני מתאר לעצמי שההשלכה השכיחה ביותר של תרגום רע היא שהעורך פשוט עובד קשה יותר. קל יותר לקלקל תרגום טוב מאשר להציל תרגום נורא (הרי תרגום טוב מקלקלים בגלל חוסר מודעות, האחזות בעקרונות הקיימים שלך, ותרגום נורא מצילים בעזרת מודעות ונקיטת פעולה. הפסיביות נוחה מן האקטיביות).

מתרגמים הם החתומים הראשיים על התרגום. יש הוצאות שנותנות קרדיט גם לעורך, אבל הביקורות לעולם לא מתייחסות לתפקיד שלו. בעצם, המבקרים לא מסוגלים להתייחס לכך מכיוון שאי אפשר לדעת מה חלקו של העורך בעבודה וכמה הוא השפיע עליה רק לפי קריאה בטקסט. אמנם המקרים שציינתי פה הם קיצוניים למדי, אבל גם במקרים קיצוניים פחות עורך מסוגל להשפיע לא מעט על טקסט ולהעלות אותו מ"90" ל"100". כמה ביקורות מחמיאות שוות עשר הנקודות האלה? כמה הן תורמות להנאת הקוראים? (לא אשאל אתכם מה ערכן בקופה: כנראה שכלום).

גם מאיה פלדמן לא יכולה לדעת אם רוני אמיר "אשמה" בתרגום המונח chute ל"מתקן שילוח", בחירה שעליה היא מתלוננת בביקורת. אבל מה אפשר לצפות ממנה לעשות? להתלונן על התוצר שהפיקה "שרשרת התרגום"? הרי מתרגמים, ואני מדבר מניסיון, צמאים לקרדיט חיובי על עבודתם הטובה, אף שבעיקר הם צמאים לכסף. גם אם "מודן" שילמו לרוני אמיר סכום נאה, אני בטוח שהביקורת הזאת צורבת יותר משהייתה צורבת ירידה קלה בשכר. אני מבין שאי אפשר ולא כדאי לסרס את המבקרים; רק זכרו, כשאתם קוראים ביקורות שליליות, שהמתרגם לא תמיד אשם.

שבוע טוב,

תומר


טיפים למתרגמים –פרויקט מיוחד

$
0
0

שבוע טוב, במסגרת פרויקט אינטר-בלוגי-תרגומי-חד-פעמי מפרסמים היום בלוגרי תרגום ישראלים (ובהם אני) את הטיפ שלהם למתרגמים, ומוסיפים טיפ של מתרגם נוסף לבחירתם. מעבר לטיפ שלי ושל האדם שבחרתי, תמצאו כאן בסוף קישורים לכל הפוסטים האחרים של המשתתפים בפרויקט. אז תיהנו.

***

בחרתי לתת טיפ שמתאים לכל אחד, לא רק למתרגמים. ובכל זאת, הוא כן נוגע באופן מהותי לאהבתי למקצוע: לכו ללמוד שפה חדשה.

לפני כמה שנים החלטתי ללמוד צרפתית כי… פשוט כי התחשק לי. השקעתי בלימודים בהתלהבות ותוך שנה הגעתי לרמת קריאה סבירה בטקסטים ספרותיים. נזכרתי אז שהקריאה בשפה חדשה היא תענוג גדול, וזאת אחת הסיבות לכך שהגעתי למקצוע; גיליתי מחדש כמה כיף להשתלט על שפה חדשה, על הניגון שלה, על עולם הדימויים שלה. ומאז שלמדתי צרפתית השתפרה גם ההבנה שלי באנגלית ופרסית, שפות זרות שהכרתי עוד קודם: הרצון לפצח את ה"קוד" שלהן הלך והתגבר, כמו גם הרצון לפצח את הקוד של העברית, שנראתה לי פתאום מורכבת מתמיד. אלה מאמצים אינטלקטואליים אינסופיים, ומכאן אפשר להבין שתרגום הוא מאמץ אינטלקטואלי גם כן – המאמץ לתרגם את הקוד של שפה אחת לשפה אחרת. זה די נחמד שהמקצוע שלך הוא תרגיל מחשבתי אחד גדול, לא? למרות שבתרגיל הזה אי אפשר להגיע לפתרון מושלם, הניסיון עצמו כיפי נורא. הוא ריאלי (השפה היא בעצם אוסף של נוסחאות) אך גם הומני (מה כוונת המשורר). הוא מפעיל את כל החיישנים.

כל שפה שתלמדו תתן לכם עוד כלי להשתמש בו בתרגום מכל שפה שהיא. שפות מאירות זו את זו באור חדש: מבחינת עולם הדימויים, התחביר והדקדוק, ההגייה. אז גם אם אתם עמוסים ואין לכם כוח, גם אם יש לכם רק שעתיים בשבוע, לכו ללמוד שפה חדשה. ואל תשכחו את הדבר הכי חשוב – המדף בבית נראה הרבה יותר טוב אם יש עליו כמה כותרים שהאורחים שלכם לא יכולים לקרוא.

נ.ב. לפני כשנתיים נערך דיון במגזין Intelligent Life ששאל "איזו שפה כדאי ללמוד?" – טיעונים מעניינים ותוצאות מפתיעות.

***

האורחת שלי לפרויקט הזה היא המתרגמת מיכל שליו. מיכל כותבת ומתרגמת בין השאר באתר "אלכסון", כתב-עת דיגיטלי שבו אני חבר מערכת, ולא מזמן תרגמה מפורטוגזית את הספר היפה "פושטקים" של ז'ואאו ז'ילברטו נול (זיקית). בחרתי בה כי היא מתרגמת מוכשרת בטירוף ויש לה דעות נחרצות למדי בנושא. וחוץ מזה – ברוח הטיפ שלי – היא יודעת לא מעט שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, לטינית, ובטח עוד כמה. הטיפ של מיכל קצר, קולע ומדויק: הפער בין העברית המדוברת והכתובה הולך ומתרחב בגלל טהרנות יתר. שפה מדוברת משתנה כל הזמן, ובסופו של דבר השפה הכתובה חייבת ללכת בעקבותיה. זה לא תירוץ להצדיק עילגות, רק להעיר שלא חייבים להיכנע לקונבנציות מסורבלות. אם הסיבה היחידה שאתם כותבים משהו היא כי אתם יודעים שככה אמורים לכתוב, תחשבו על זה שוב. תכתבו פשוט והגיוני, ולא יפה מדי. אה, ובלי לעזאזל, לעזאזל.

***

עוד משתתפים בפרויקט:

תודה ליעל כהנא שדמי שיזמה את הפרויקט, ותודה לכם שבאתם.

תומר


מדפים עלובים שלי

$
0
0

ברגע של שעמום מצאתי את עצמי בוהה במדפי הספרים שבפינת העבודה שלי. השולחן, שעליו צג מחשב וערימה של ספרים וניירות שפעם בכמה חודשים אני עושה בה סדר, עומד בפינת החדר ומאחוריו חלון גדול שאני אף פעם לא פותח. מימין לו, במין כוך, תלויים שני מדפי עץ ועליהם ספרים, כרטיסי ביקור וחפיסות מאובקות של מיתרים לגיטרה.

יש שם בעיקר ספרות מודרנית, ישראלית וזרה: הרבה עם עובד (מקיואן, שייבון, קובץ הסיפורים האחרון והנפלא של יהושע קנז), אבל לא רק: גם מורקמי, טושה גפלה וטרבאי, וכמה ספרים של "סמטאות". יש ספרי עיון שקראתי על ספרות פרסית מודרנית, וספרות פרסית שעוד לא קראתי (למרות שבקרוב צריך לבחור נושא לתזה). יש קרוב ל-20 ספרי קומיקס מהוצאת ורטיגו, כולל כמה גליונות של Fables בצרפתית שעזרו לי לתרגל את הקריאה. נמצא שם גם מילון הניבים של אריה גולן שקיבלתי במתנה, ולפעמים אני שולף אותו ומעיין בו כשביטוי כלשהו הביס אותי והמצח כבר מדמם מרוב תסכול. יש שם תהלים של קסוטו, שאין לי מושג למה או איך הוא הגיע לשם, וספר בשם 1000 Pin-up Girls שקיבלתי בתור בדיחה לפני שנים. הם לא עומדים אחד ליד השני, זה יהיה די נדוש. על הספרים שבמדף העליון שוכב גם "שחקן מספר אחת", ספר מתורגם שערכתי ומעט מאוד אנשים קראו.

לא קלאסיקות

לא קלאסיקות

אז בזמן שבהיתי במדפים האלה (יש עוד כל מיני כוכים בדירה שספרים תקועים/שוכבים/עומדים בהם) הבנתי פתאום שאין עליהם שום ספר שאפשר לקרוא לו "קלאסיקה" – טוב, חוץ מתהלים, וגם קאמי מרים ראש – אין שם ספרי פילוסופיה, אין שם ספרי היסטוריה מכוננים. בקיצור: אין שם ספרים שמצטטים. אני תמיד זה ששואל אחרים אם יש להם בבית תרגומים לעברית של אוסטן או אפלטון, מובי דיק או האיליאדה. אני באמת חושב שאנשים לא מצטטים מספיק את גיימן ואוסטר.

אמנם בבית אריאלה כבר הוצאתי כרטיס חבר, ואת הביקורים שלי שם שכללתי וייעלתי, אבל אני שואל את עצמי אם המדפים האלה ראויים לאדם שבחר לעסוק בתרגום, מקצוע יומרני למדי. האם לא מגיעה לי ספרייה יומרנית? יהיה באמת נפלא לשלוף בקלילות את כל כתבי שייקספיר מהמדף ולשרוק לי שיר שמח בעודי מאתר ציטוט מ"חלום ליל קיץ" (חשבת שהתקלת אותי, כותב מרושע?). וכשמתרגם אחר יבקש ממני לאתר לו ציטוט של בלזק, השריקה העליזה תהפוך לצחוק מאיים כי אני אדע שבאותו רגע נכרתה ביננו ברית שטנית, ויום אחד, כשהוא לא יצפה לזה, אולי אפילו באמצע הביס-של-השניצל-לייק-בפייסבוק, אני אדרוש לגבות את הטובה שהרווחתי.

כדי לבקש ציטוט מאדם אחר אני צריך לומר לו באיזה חלק של הספר לחפש. לכן אין לי ברירה אלא להיכנס לרשת (הנה הטאב של פייסבוק מאיים משמאל, אבל אני גולש באומץ לגוגל בוּקס), לחפש את המקום היחסי של הציטוט בגרסה האנגלית, ולמסור אותו לשומרוני הטוב כדי שיימצא אותה בתרגום לעברית. את כל התהליך הזה הייתי צריך לעשות בכל מקרה גם אם הספר בעברית היה עומד על אחד המדפים שלי, ולכן המשוכה היחידה שמתווספת היא התיווך של אותו אדם נוסף. מבחינה טכנית, אין פה באמת בעיה, כי אנחנו בשנת 2015 וכולם נגישים בשנייה, ויש פורומים מלאים במתרגמים ששמחים לעזור. אז נשארנו עם המחסום החברתי, כי לא תמיד יש כוח לתקשר עם עוד בן אדם, או לבקש עזרה מאיזה טיפוס שהשיחה איתו גובה מחיר נפשי כבד. בעולם המקוון, כמו במציאות, אין טוב בלי רע.

שנות השמונים במאה ה-21. רלוונטי מתמיד.

שנות השמונים במאה ה-21. רלוונטי מתמיד

בסופו של דבר, הרצון בספרייה ביתית מרשימה טמון בשני עניינים: דאווין ושאר רוח. הדאווין הוא ביכולת להשוויץ בספרייה בפני אנשים אחרים, ובפני עצמנו. אני לא מזלזל בזה בכלל, אם במקרה התגנבה לכאן נימה של ציניות. לכל אדם יש המעט שלו, ומן הראוי – והרצוי – שנשתמש במעט הזה כדי להרגיש טוב עם עצמנו על חשבון אחרים (לפחות בלב, לא צריך להיות מגעילים).

שאר הרוח הוא במבט החולף על פני הספרים ובזיכרונות העולים מהם. את מובי דיק לא קראתי, אבל את הספרים שעל המדפים שלי, כן. אז שיישארו איפה שהם. האינטרנט קרוב מתמיד, וגם בית אריאלה לא רחוק מדי.

תומר

נ.ב.

מקבל המלצות לספר אחד שיגרום לי להרגיש הרבה יותר מתנשא ועילאי. הזוכה יתווסף לספרייה שלי.



יומן תרגום: שיר היתוש

$
0
0

מכל בחינה שהיא, הקיץ הוא תקופה קשה עבורי. כמתרגם, החום הורס את היכולת שלי לשבת בשקט ולהתרכז – טיפת זיעה בודדה שנוזלת לאורך הגוף יכולה לגזול ממני את כל הריכוז; כג'ינג'י, אני צריך להיזהר מהשמש, אחרת אחזור הביתה מסיבוב בחוץ ואגלה שהפכתי לעגבניה צלויה; כתל אביבי, אני נאלץ להיצמד למזגן ולצבור חשבון חשמל עצום, אחרת אטבע בלחות.

אולי זו הסיבה שבגללה מצאתי את עצמי מקשיב לא מעט ל-"Mosquito Song" של Queens of the Stone Age. בעיני זה שיר קיץ אלטרנטיבי שסוגר אלבום קיצי מבריק. ויש בו גם נחמה מסוימת, כזו שמקבלים כשיושבים בערב במרפסת עם בקבוק בירה. ועכשיו, כשהטמפרטורות מתחילות לעלות והיתושים עטים על בתינו, התחלתי בפרויקט מוזר למדי של תרגום השיר לעברית. "שיר היתוש", בצלילים ובאווירה שלו, מתחבר אצלי בראש לעברית מעט גבוהה יותר; לכן החלטתי לנסות לדחוף את המשלב מעט למעלה, למרות שאוצר המילים של הטקסט המקורי לא מתוחכם במיוחד, והכוח שלו מגיע מהלחן, ההגשה, הדימויים והתחביר הרופף.

אציג בפניכם בית ראשון ופזמון ראשון (כבר יש לי כמה רעיונות לשאר השיר, אבל הם עדיין לא מספיק מגובשים) בתקווה לקבל פידבק. מי יודע, אולי אפילו יהיה נחמד להקליט את זה בסופו של דבר. אציג גם כמה חלופות והתלבטויות שיש לי לגבי הטקסט הקיים.

הנה קישור לMosquito Song – Lyrics.

 

גרסה עברית

בית ראשון

1 שמש קופחת על ראשך

2 יתוש יבוא ימצוץ דמך

3 ללא רחם הוא יכרסם

  בבשרך

4 בעת טיול בין העצים

5 הסכת ושמע קינת עלים

6 עם כל פסיעה ההכרה

  חומקת לה

פזמון ראשון

7 אנה תפנה

8 אנה תברח

9 שיר ערש מתוק

10 אותך ייקח

הערה כללית

ברוב המקרים לא התרחקתי יותר מדי מהטקסט המקורי (ברמת המשמעות של כל משפט ומשפט), גם אם הניסוחים שונים. נדמה לי שאני פחות מרוצה דווקא מהמשפטים שנשארים צמודים מאוד למקור, כמו משפט 2. אני מאמין שהדבר החשוב ביותר בשיר כזה הוא לייצר אווירה מסוימת. מכיוון שאני חדש לתרגום שירה מכל סוג שהוא, יש הרבה מקום לשיפור ומשחק גם בהיבט הזה. ומובן, חשוב לזכור שהטקסט אמור להתאים גם ללחן.

הערות לפי משפט

1 – פעלים אפשריים: קופחת, צולה. משלב גבוה יותר מהמקור. חסרה החזרה של הפתיחה.

2 – צמוד למדי לטקסט המקורי, מלבד המעבר ליחיד. הפועל "ימצוץ", גם ברמת המצלול, נראה לי מתאים מאוד לשיר.

3 – במקור ישנה שורת ה-skin and bone שמייצרת דימוי נפלא ומביאה את עקיצת היתוש לכדי סוריאליזם. הביטוי "ללא רחם" מנסה להחדיר את הסוריאליזם על דרך המשלב, וגם מילת הסיום הבודדת, "בבשרך", נועדה לשחזר את תחושת הבדידות של המקור.

4 – 5 – במקור שני המשפטים האלה כאילו תלויים באוויר ולא מתחברים בדיוק למשפטים הקודמים או הבאים. ניסיתי לנצל אותם כעוגן אווירתי, והביטוי "קינת עלים" הוא התרחקות פרשנית שלי מטקסט המקור. אני מודה שאין לו הצדקה קונקרטית. זה משהו שנתקע לי בראש ומאותו רגע לא הצלחתי להיפרד ממנו. הביטוי "מרגיש" לי נכון לשיר, וכך גם המילה "טיול", שבקונטקסט הנוכחי מקבלת גם היא גוון סוריאליסטי משהו.

6 – התרחקות נוספת. המקור מדבר על חוסר ידיעה, ולא על אובדן הכרה, אבל במהותו הוא מדבר על איזשהו ערעור של יסודות העולם. אני החלטתי ללכת על מקום של אובדן מוחלט של הכרה, שמתקשר גם, כמובן, לאובדן דם. פרשנות מוטלת בספק?

7 – 8 – נסיקה משלבית. אבל זה בדיוק הדבר שרציתי לעשות בגרסה העברית הזו. הניסוח "אנה תפנה, אנה תברח", "יושב" כל כך יפה על הלחן. חיסרון אפשרי (אם זה אכן חיסרון) הוא שהמשלב הגבוה מצריך צורת הגשה שונה שתתרחק מההגייה המינורית של ג'וש הומי.

9 – 10 – שתי השורות האלה הפכו לשם של אלבומם הבא של "קווינז", אבל זה דבר שכנראה מוגזם לנסות להתחשב בו. אני רוצה להאמין שברמת האווירה, הטקסט העברי עומד במשימה, גם אם הוא שותל הברה מקדימה (המילה "שיר") – זאת לא הטקטיקה האלגנטית ביותר לתרגום שיר שאמור להתאים ללחן מסוים. חיסרון נוסף – האופן שבו הומי מאריך את סיום הפזמון, מתאים מאוד לדיפתונג שבמילה paralyze, ואפילו ל-z שבסיומה (אם כי כמעט שלא שומעים אותה). זה חסר לי ב"ייקח" (וחשוב מאוד לרכך את החית הנוראה).

שיר ערש מתוק אותך ייקח

שיר ערש מתוק אותך ייקח

זהו בינתיים, אני מניח שיש הרבה בעיות שפספסתי, ואשמח לקבל תגובות על התרגום וההערות שלי. הבית השני קשה יותר לפיצוח בעיני, ואני מקווה שאוכל להביא טיוטת תרגום שלו בהקדם. שלחו לי גרסאות עבריות שלכם לשיר!

 

תומר


העברית יוצאת לציד

$
0
0

שלום לכולם,

אתגר מיוחד לחנוני לשון (וכן לחובבי לשון שאינם חנונים):

אחת התופעות המשעשעות ביותר בשפה האנגלית היא שמות העצם המכונים collective nouns. אלה שמות המתייחסים לקבוצה של בעלי חיים ממין מסוים (לפי ויקיפדיה מדובר בשמות מעולם הציד, ושימו לב גם לערך המשעשע על ספר "סיינט אלבנס", שממנו מובאות חלק מהמילים האלה). אנחנו נתקלים בשמות האלה לראשונה בשיעורי אנגלית בבית הספר, וחלקם מוכרים היטב: a murder of crows ו-a school of fish, למשל. אבל בלינק לעמוד הוויקיפדיה הנ"ל תמצאו רשימה מורחבת שכוללת כמה שמות משעשעים (an army of Caterpillars) ואף תמוהים (a business of Flies).

העברית הסתפקה עד היום בכמה שמות בסיסיים נפוצים (להקה, עדר, נחיל), למרות שברשימה המופיעה באתר "השפה העברית" אפשר למצוא גם "גַּמֶּלֶת" של גמלים, "חַמֶּרֶת" של חמורים ו"עדה" של דבורים. בעקבות שיחה עם ניצן בלייברג, בלשן לעת מצוא, שבה התחלנו להמציא גרסאות עבריות למילים האלה, החלטתי (מתוך שעמום, כמיהה לרייטינג, וסתם כי זה נחמד) לפתוח את האתגר לקהל הרחב. עזרו לנו להקים מאגר של שמות קבוצה בעברית!

פרלמנט של ינשופים. ובעברית?

פרלמנו של ינשופים. ובעברית?

הנה כמה דוגמאות שחשבנו עליהן, כדי לעזור לכם להיכנס לרוח האתגר. נסו לחשוב על הדימויים שהחיות השונות מעלות במוחכם, על שילובים מצחיקים, על משחקי מצלול, אבל העיקר – כמו שאומרים בריאליטי – לכו עם האמת שלכם. אלא אם היא גרועה.

בריכה של ברבורים

קרקס של צבועים

הרמון של חסידות

חגיגה של חוגלות (ניצן)

מדרשה של פינגווינים (ניצן, ציון לשבח)

ועידה של ינשופים (ברוח המקור)

שוק של שקנאים

ערסל של עצלנים

ברדק של ברחשים!

המולה של מולים (ניצן)

מנזר של שרקנים (רועי – כן, כן, כבר יש תרומות חיצוניות)

אחווה של חמורים

ניצן טען, ובצדק, שיש למצוא חיות המתאימות לשמות היחידות השונות בצבא. אמנם תרבות הציד לא נפוצה בישראל, אבל אין סיבה שלא ננצל את המשאבים התרבותיים הקיימים שלנו למטרות שוחרות שלום!

גדוד של דגים/דגיגים (ניצן)

פלוגה של פרעושים (ניצן)

כנף של שחפים

כנף של יסעורים

חטיבה של זאבים

ועוד

הוסיפו הצעות בתגובות לפוסט ועזרו לנו להרחיב את המאגר. אתם מוזמנים, כמובן, להשתמש גם במילים שאנחנו כבר השתמשנו בהן, אין מגבלה.

חג שמח,

תומר


חצי פוסט קאמבק

$
0
0

אני שמח לחזור לפרסם בבלוג, גם אם אני עדיין לא מצליח לכתוב כאן באופן סדיר. מגוון עניינים אחרים ומשמחים מעסיקים אותי, והבלוג משלם את המחיר. אני מקווה שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין.

בינתיים, אני רוצה לפרסם קישורים לשני טורים קצרים בנושא שפה ותרגום שכתבתי עבור "אלכסון".

בראשון אני מתלונן על ההרגל המעצבן לתקן טעויות בעברית תוך כדי שיחה.

השני מדבר על תרגום של צורות נקבה "ניטרליות" מאנגלית. בקצרה: בארצות הברית מקובל כיום בעיתונות ובאקדמיה להשתמש בכינוי הגוף She כשרוצים לתת דוגמה גנרית. זהו הרגל שמקורו בסיבות של שוויון מגדרי. אני מנסה להסביר למה מסובך לתרגם את זה לעברית, ומה אפשר לעשות.

אפשר לעקוב אחרי פרסומים נוספים שלי, כולל המדור הקבוע "שקרים מהחיים", בעמוד הכותב שלי באלכסון.

ובכל זאת, אני רוצה להשאיר כאן משהו נחמד. תכננתי לכתוב על ראפ כזירה להתחדשות לשונית בישראל. מכיוון שאין לי זמן בשלב זה, הנה אחד משירי הראפ המקוריים ביותר שנכתבו בעברית, "חצי" של סדאייל (Sadyle). קלאסיקה.

הראפרים של סדאייל שרים במבטא כבד ומייבאים איתם גם את התחביר והדקדוק ה"רוסיים" שמוכרים לכל ישראלי. הדבר בולט במיוחד בפזמון, עם שורות כמו: "חצי של אגרסיה עולמית נופלת על כתפיים של סדאייל", "אני רוצח סדרתי שמסתובב בלילה בַּירושלים", ו-"ברחוב קר, בדירה יקר, ובפנים אש". המילים של השיר הן תערובת נפיצה של עברית-רוסית, אנגלית ו"רעיונות" של ראפ והיפ-הופ. התוצאה אדירה. השיר הזה בורא ניב חדש של שפת הקודש.

תיהנו,

תומר

נ.ב.

אתגר: בגרסת המילים שצירפתי כאן, נסו למצוא את הטעויות.

 


איך אתה יודע עברית?

$
0
0

לא פעם אני נאלץ להתנצל בפני חברים, מכרים, לקוחות פוטנציאליים: לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. אני לא מתרגם מעברית. אני מתרגם לעברית. הבדל של אות אחת קטנה. אני לא כועס, חלילה, יש הרבה מקצועות שאני עצמי מעולם לא התעמקתי בהם, מקצועות שאני לא מבין במה הם כרוכים. אז הנה, אנסה להסביר.

מקצוענים - אילוסטרציה

מקצוענים – אילוסטרציה

 ההנחה הבסיסית לגבי מתרגמים היא שהם צריכים לשלוט בשפה הזרה שממנה הם מתרגמים. מי שעבד בתרגום מכיר את התגובות המתפעלות: "מאיפה האנגלית, מהטלוויזיה?". "סינית? מה, גרת שם?". והחביבה עליי: "אתה פרסי מהבית?" (תנו בי מבט אחד ותבינו שהתשובה שלילית). ברור לחלוטין שמתרגמים חייבים להכיר היטב את השפה שהם מתרגמים ממנה. אם לא יכירו, איך יתרגמו? איך יבינו את האירוניה וההומור והמטאפורות, איך יפצחו את כוונת המשורר? אבל זה רק היבט אחד של העבודה, ההיבט הפסיבי שלה, הבנת הנקרא.

יש עוד שני היבטים מהותיים ביותר לעבודה. הראשון הוא היכולת המסתורית להעביר טקסט משפה אחת לאחרת: זה ההיבט שחוקרי תרגום מנסים לתאר ולנתח. הוא חשוב ביותר, ואולי החשוב ביותר, אך לשם הפשטות לא אעסוק בו כאן. השני הוא הכתיבה בעברית. נדיר לשמוע מישהו שואל מתרגם ישראלי "מאיפה העברית שלך?". זה עלול להישמע לכם מוזר. אולי נראה לכם מובן לחלוטין מאיפה העברית של המתרגמת מהקומה למעלה, או של המתרגם שעשה לכם פרויקט בעבודה. הרי הם ישראלים. רובם, בכל אופן. דוברי עברית שפת אם. לדעת עברית זה לא החלק הקשה פה, נכון?

הגישה הזאת מעידה על הבנה לקויה של מהות עבודת התרגום. רוב תושבי ישראל יודעים עברית, זה נכון, אבל ממש לא כולם יודעים עברית ברמת כתיבה טובה מספיק, כזו שאפשר לכנות "מקצועית". שימו לב שאני מדבר על כתיבה, לא על תרגום. אחרי ככלות הכול, מתרגמים כותבים טקסט בעברית. נכון, הרעיונות אינם שלהם, מישהו אחר כתב אותם. אבל המתרגמת או המתרגם הם אלה שצריכים לקחת את כל שאר האלמנטים שבטקסט (גוף שלישי או ראשון, משלב נמוך או גבוה, מסוגנן או פשוט) ולתרגם אותם לעברית על-ידי יצירת טקסט חדש לחלוטין בשפה חדשה לחלוטין. ולכן הם חייבים לשלוט בשפת היעד, קרי השפה שהם כותבים בה.

אולי נדמה לכם שכל האלמנטים האלה שנמצאים "מסביב" לתוכן אינם חשובים, או שהם פחות חשובים. אבל כותבים ראויים, בין שמדובר בסופרת פרוזה ידועה, כותב נאומים או חוקרת שכתבה רב-מכר בפיזיקה פופולרית, לא מצליחים רק מפני שהרעיונות שלהם מצוינים, אלא כי הם ידעו איך להגיש אותם (או שמישהו אחר ידע איך להגיש אותם עבורם). יש הבדל גדול בין השימוש בשפת אם לצורכי תקשורת יומיומית, לבין השימוש בשפה ככלי מקצועי.

הכתיבה בעברית כמיומנות מקצועית

הכתיבה בעברית כמיומנות מקצועית

אפשר לחשוב על זה כך: הכתיבה בעברית היא מיומנות מקצועית שמתרגמים רוכשים. בדיוק כמו שמתכנת לומד לכתוב בשפת קוד. אני, כמו רבים אחרים, מנסה לפתח את המיומנות הזאת כל הזמן. אני מתרגל את הכתיבה בעברית מדי יום, לא רק בטקסט הזה, אלא גם בטקסטים שאני מתרגם. באנגלית, לעומת זאת, אני קורא מדי יום אבל לא כותב, ואם אגש כעת לתרגם טקסט לאנגלית, זאת תהיה חוויה חדשה עבורי, מלאכה שאיני מיומן בה.

מובן שיש מתרגמים דו-כיווניים. יש אנשים שכותבים בשתי שפות (או יותר), חיים את שתי השפות באותה מידה, ואפילו גדלו עם שתי השפות בבית. אבל לא כל מתרגם שמסוגל לקחת טקסט באנגלית ולייצר טקסט רהוט בעברית, מסוגל לעשות את ההפך באותה רמה. גם שיקול כלכלי מעורב בעניין. אני כותב בעברית הרבה יותר מהר משאני כותב באנגלית או בכל שפה אחרת. מכיוון שמתרגמים מרוויחים לפי מילה ולא לפי שעה, לא משתלם לי לתרגם מעברית לאנגלית, גם אם מדובר בטקסט פשוט שאני מסוגל לתרגם כהלכה.

כדי להיות מתרגם טוב לא מספיק להבין היטב את השפה שמתרגמים ממנה, אקזוטית ככל שתהיה. חשוב לא פחות לשלוט ברמה מקצועית בשפה שמתרגמים אליה. אז לא, אני לא מתרגם לאנגלית. או לצרפתית. עברית היא כלי העבודה שלי. אני כותב בעברית.

תומר

 


זהירות, גמל מעופף!

$
0
0

לא מזמן התפרסם באתר "אלכסון" טור יפה של אביב פרץ, העוסק בקושי להשתלט על שפה חדשה בעת המגורים בחו"ל. אביב סיים את הטור באנקדוטה הבאה:

"רק לפני שבוע ניסיתי להסביר לאמריקאי איפה נמצא הקוּלֶר. יעבור עוד זמן רב עד שיימחה מזכרוני תצלום עיני העגל שלו, אחרי שסרק את האיזור ולא הבין איך צידנית קשורה לעניין. ואתם, אל תהיו כמוני. אמרו water fountain".

כמה מגיבים קפצו ואמרו שדווקא מקובל לחלוטין לומר water cooler באנגלית לתיאור המכשיר שמכונה "קוּלֶר" בישראל. מגיב אחד אף טען כי האמריקאי שאביב דיבר איתו סתם היה ראש קטן, שהיה אפשר לצפות ממנו להבין. נשים רגע בצד את העובדה שרוב האמריקאים שאומרים water cooler, מתכוונים בעצם ל"בר מים" (נו, תמי 4) ולא לברזייה. אנסה להסביר מדוע האמריקאי לא היה מבין את אביב גם לו שניהם היו מדברים על "בר מים".

cooler bottle

אל תתנו לקולרים מרושעים להרוס לכם את היום

חשבו על הדוגמה הבאה בעברית: השותף לדירה ניגש אליכם ושואל אם יש לכם מפזר. הרי הייתם מתקשים להבין שהוא מדבר על "מפזר חום", אלא אם הוא היה מצביע ישירות על מפזר החום ושואל, "אפשר לקחת את המפזר?". גם במקרה הזה, הניסוח שלו היה נשמע מוזר. הרי פשוט "לא אומרים ככה" (אם כי לתחושתי העברית המודרנית כן סובלנית לקיצורים מהסוג הזה יותר מאשר האנגלית). אך המקרה שאביב הציג הוא חריף יותר, כי לא רק שלא מקובל לומר "קולר" באנגלית בהתייחס ל-water cooler, אלא של-cooler לבדו יש משמעות אחרת לגמרי, "צידנית". הנה דוגמה קיצונית יותר בעברית: אתם מסתובבים בפארק עם חברים, ולפתע אחד מהם אומר: "תראו את הגמל הזה!". אתם מסתכלים סביב בפליאה! מדוע יש גמל בפארק, באמצע העיר? הרי אין לכם שום אפשרות לדעת שהכוונה שלו הייתה ל"גמל שלמה" החביב שחולף על פניכם. הרגלים לשוניים שולטים בתפיסה, בייחוד כשההקשר אינו חד-משמעי.

דוברים זרים שמגיעים לארצות הברית עלולים להתבלבל לעתים תכופות, מכיוון שביטויים רבים באנגלית "מהגרים" לשאר העולם ובדרך משנים מעט את משמעותם. לדוגמה, אף על פי ש"דיסק און קי" הוא ביטוי ב"אנגלית", רוב האמריקאים לא יבינו למה תתכוונו. הם רגילים לומר flash drive, memory stick, או להשתמש באחת החלופות המקובלות האחרות. הייתם יכולים באותה מידה לומר להם "החסן נייד", בעברית.

בקיצור, גם אם נדמה לכם שאתם יודעים אנגלית מצוין, יש הרבה מאוד מלכודות שאפשר ליפול בהן כשמנסים להתרגל לשימוש יומיומי ומקומי בשפה. כדי לשלוט בשפה דיבורית על בורייה צריך להתאמן על רטוב. במובן זה, המגיבים שמיהרו לכתוב לאביב שדווקא כן אומרים water cooler, רק הצדיקו את הטענה שלו.


המלצה אֶפִּית

$
0
0

התוכנית Epic Rap Battles of History היא אחת מסדרות הרשת האהובות עלי. היא לא חדשה, והיא כבר זכתה בפרסי "סטרימי" רבים, אבל העונה הנוכחית נהדרת, ורמת ההפקה בה טובה מתמיד.

כל פרק הוא "באטל-ראפ" של כמה דקות בין שתי דמויות היסטוריות (ולעתים גם שלוש ומעלה). היוצרים של הסדרה והכוכבים הראשיים שלה, פיטר שׁוּקוֹף (Nice Peter) ולויד אלקוויסט (Epic Lloyd) משתמשים במונח "היסטוריה" בחופשיות רבה. לצד קרבות כמו "איינשטיין נגד הוקינג" ו"שאקה זולו נגד יוליוס קיסר" אפשר למצוא גם את "דארת' ויידר נגד אדולף היטלר" ו"ג'ק המרטש נגד חניבעל לקטר".

הקרבות מצטיינים במשחקי מילים – אמנות חנונית למדי בצורתה הגולמית – וברפרנסים בלתי פוסקים שבאמצעותם המתמודדים קוטלים אחד את השני ומתרברבים בהישגיהם. הקרבות ה"היסטוריים" מקפידים באופן כללי על דיוק, ואם לא תכירו את הפרטים ההיסטוריים אתם עלולים לפספס את הבדיחות. אבל הקרבות הטובים ביותר, לטעמי, הם אלה שמבוססים על תרבות פופולרית וקולנוע. דוגמה מצוינת היא אחד הפרקים האחרונים, "ג'יימס בונד נגד אוסטין פאוורס" (כאן למעלה). המורשת העשירה של בונד היא קרקע פוריה לבדיחות ומשחקי מילים ששני הצדדים משתמשים בהם. למתקדמים: גשו לעמוד הזה, שמפרט ומסביר את הבדיחה בכל אחת מהשורות. תוכלו לראות כמה מחשבה וחדווה הושקעו בכתיבה.

אגב, יש לא מעט אורחים בקרבות. אמנם רובם כוכבי רשת בעצמם, אבל לאורך השנים התארחו גם סלבז רציניים יותר, כמו סנופ דוג (בתפקיד משה, נגד סנטה קלאוס) ואל ינקוביק (Weird Al, בתפקיד אייזק ניוטון, נגד ביל ניי).

צפייה מהנה,

תומר

נ.ב.

עוד כמה קרבות מומלצים:

לסטודנטים לספרות אנגלית

לסטודנטים לקולנוע

למעריצי סטיב ג'ובס

לחובבי רוקנרול

וכמובן – משחקי הכס


מהי אמת, בעצם?

$
0
0

בטור הביקורתי הזה, אלון עידן מצביע על ביטוי שכולנו מכירים היטב – "האמת שלי", ובהרחבה, "אני הולך עם האמת שלי". עידן בוחן את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של השימוש בביטוי הזה, אבל אני רוצה להתייחס רגע להיבט אחר, ולומר שבעצם יש פה דוגמה נהדרת להתפתחות של שפה.

הרי הביטוי "האמת שלי", כמו שאומר עידן, כלל אינו קשור ל"אמת" במובנה הקלאסי. בעברית של ימינו, הביטוי הכבול "האמת שלי/שלה/שלו" מתייחס, למעשה ל"אמונה" או "עמדה" שאדם מאמין בה בכל תוקף. יהיו אשר יהיו הסיבות התרבותיות להתפתחות הביטוי הזה, זוהי בעצם משמעות נוספת שצורפה למילה הזו, הרלוונטית רק לצורת השייכות, ואפשר אפילו לדמיין תרחיש עתידי שבו היא תהפוך להוראה מילונית נוספת תחת הערך הראשי "אמת". לדוגמה:

  • אמת – דבר נכון. "חשבתי שהוא שיקר, אך הסתבר שהוא אמר את האמת".
    • האמת שלי – דבר שאדם מאמין בו בכל תוקף. "אני הולך עם האמת שלי ומצביע להעביר את עדן בן-זקן לשלב הבא".

איך הביטוי הזה נוצר? האם הוא קשור לביטוי האנגלי true to myself ("להיות נאמן לעצמי")? יכול להיות, הרי לא קשה לראות את הקפיצה בין "להיות נאמן לעצמך" לבין הרצון לומר את דעתך בלי לרכך אותה. כשאני מגגל את הביטוי "my truth" באנגלית, אני מוצא כ-400,000 תוצאות, לא מספר עצום בקנה מידה של גוגל באנגלית, ובכל זאת הוא מעיד על כך שהביטוי הזה אינו זר לחלוטין לדוברי אנגלית. האם משם הוא בא? שוב, יכול להיות.

הביטוי "האמת שלי" חורק לנו כשאנחנו חושבים עליו לעומק. הרי, כפי שכותב אלון עידן, "האמת שלי" היא בעצם ההיפך מ"האמת" כיוון שהיא אינה עובדה אובייקטיבית, אלא דעה אישית. אבל אם בעתיד תתקבל המשמעות החדשה הזו בעברית באופן מלא, ולא תעורר בנו עוד אי נוחות, מבקרי תרבות ייאלצו לעבור לביטוי המעצבן הבא, שגם הוא יתקבל, וכן הלאה, וכן הלאה. עד אז, האמת שלו והאמת שלה והאמת שלי ימשיכו להישמע, לחלקנו, מטופשות למדי.

שבת כנה ונעימה שתהיה לכם,

תומר



נמאס מזה

$
0
0

זהפוסט שבסופו שאלות אליכם.

לפני כמה ימים צדה את מבטי כותרת באתר הארץ: "למה זה כל כך מביך ומשפיל לקנות בקופיקס?". ניסן שור ניסה לתת תשובה לשאלה הזאת, וכמי שמחפש הצדקות לכל הקפה היקר שהוא קונה, מיהרתי לקרוא את הטור. למען האמת, משהו בכותרת התחיל להציק לי רק במבט שני או שלישי, לאחר סיום הקריאה. מה הציק לי? "זה".

"זה" מציק לי כבר די הרבה זמן. לא שהוא נשמע לי עילג במיוחד. הרי הסיבה שהכותרת לא לכדה את תשומת לבי כבר בקריאה ראשונה היא הטבעיות שלה. היא נשמעת טבעית ("טבעי" הוא מה שנשמע לנו טוב, לעומת "תקין", שהוא מה שנכון על-פי הכללים). אבל אני שם לב למקרים רבים שבהם אנשים אומרים, או כותבים בפייסבוק, משפטים כמו "זה קורה ש…" או "זה לקח לי זמן להבין ש…", וכו'. כלומר משפטים שבהם "זה" לא מצביע על שום דבר. המשפט, בעברית, יסתדר נהדר בלעדיו. "קורה ש…", "לקח לי זמן להבין ש…". לא זאת בלבד, אלא שהם אפילו נשמעים (לי, לפחות) טוב יותר בלעדיו. אותו דבר לגבי הכותרת מהארץ: "למה מביך ומשפיל כל כך לקנות בקופיקס?". פוף, זה נעלם.

זהו זה! אילוסטרציה

זהו זה! אילוסטרציה

אני מסתכל במילון בחיפוש אחר הסבר. כל ההוראות מציגות את "זה" כאלמנט שמצביע תמיד על דבר ספציפי. אך לא זה מה שקורה בכותרת. ישנה הוראה המדברת על הדגשה: "איך זה לא עלה הרעיון בדעתי קודם?" (דוגמה מ"רב-מילים"). אבל גם כאן לא מדובר באותו שימוש. ברור שבכותרת, ה"זה" כאילו מתייחס ל"לקנות בקופיקס", ובכך מהווה חזרה מיותרת על דבר שמצוין במפורש. ואותי לימדו שכתיבה טובה היא כתיבה פשוטה ובהירה בלי עומס מיותר.

אני פונה לפתרון מתבקש: השפעת האנגלית. בשפה האנגלית, משפטים כמו הכותרת הנ"ל דורשים את it כמין פרוקסי לנושא. Why is it so embarrassing and humiliating to shop at Cofix? אבל בעברית אין צורך בכך (אאל"ט, בכותרת מהארץ כבר יש נושא: "לקנות בקופיקס" – זוהי פסוקית נושא. סלחו לי אם אני טועה, אני מעט חלוד בתחביר). אבל אין לי אפשרות לקבוע באופן חד-משמעי שזאת התשובה.

אין ספק שבמקרים רבים, ובייחוד בדיבור, האוזן מושכת אותנו אל ה"זה". אנחנו כאילו מנסים לסתום איזה חור שנמצא שם, לפצות על חסך כלשהו. מדוע נדמה לנו שחסר משהו במשפט כמו "מעניין שהיא אמרה את זה"? האם הוא באמת נשמע טוב יותר, טבעי יותר, או נכון יותר בגרסה הבאה: "זה מעניין שהיא אמרה את זה"?

נותרתי ללא תשובות ברורות, אז הנה כמה שאלות לסיום:

על מה אנחנו מפצים כשאנחנו משתמשים ב"זה" הסתמי?

האם אנו מושפעים מאנגלית (או שפות אחרות, כמו צרפתית, שמשתמשות בצורות סתמיות כדי לייצג נושא)?

האם השימוש ב"זה" בכותרת של הארץ הוא תקין? (בין אם הוא תקין ובין אם לא, אני משתדל לא להשתמש בו בתרגום, וזאת מתוך הרצון לנקות, לעשות את המשפטים קצרים וקלים יותר).

ואולי השאלה החשובה ביותר: האם "זה" נשמע לכם טבעי ומדויק כפי שהוא מופיע בכותרת?

את סוגיית המבוכה וההשפלה נשאיר לפעם אחרת.

***

תוספת מאוחרת: בפייסבוק התקבלה תשובה מנטע שניר לגבי ההיבט הדקדוקי של העניין. נטע כותבת:

קוראים לזה "זה ייתורי", הוא לא ממלא תפקיד תמאטי ולכן לא מתנגש עם הנושא של המשפט שמופיע אחרי הפרדיקט. זה תקין דקדוקית.

תודה נטע!

נדמה לי שעניין ה"ייתוריות" מחזק את טענת הפיצוי – אנו מפצים כאן על משהו, או מרגישים חסך כלשהו, אחרת למה להוסיף למשפט אלמנט שאין לו שום תוכן תמאטי? צריך לזכור שלסדר המילים במשפט יש חשיבות רבה בכתיבה, כיוון שהוא עשוי לשנות גם את הפוקוס בקריאה, קרי את הדגש. עם זאת, אני לא חושב שהתוספת של "זה" בכותרת בהארץ משנה באופן משמעותי את הדגש, או מעניקה איזושהי עוצמה שחסרה בלעדיו. כלומר הדגש על "כל כך" נותר זהה, והדגש השני, שלדעתי נמצא על "קופיקס", בסוף המשפט, לא משתנה גם כן.

 


פוסט אורח: אביב פרץ (או "אין לכם מילה לזה")

$
0
0

שמח לפרסם פוסט קצר ששלח לי אביב פרץ מהבלוג "זוטי דברים". בסופו אוסיף הערה או שתיים:

בשנים האחרונות אני מתגורר בארה"ב, ומטבע הדברים הולך ומעשיר את אוצר המילים שלי באנגלית. רוב הזמן אני מרותק אל המאגר הבלתי נדלה של מונחים, מילים נרדפות וביטויים באנגלית, ובכל זאת פה ושם אני נמלא מחדש הערכה לקומפקטיות של העברית.

כך קרה לי לאחרונה, כאשר סיפרתי על מסעדה שהייתי בה. ביקשתי לומר שהאוכל בה היה מוקפד, אם כי לא התעלפתי מהטעם שלו – ולא הצלחתי למצוא מקבילה הולמת באנגלית למילה "מוקפד". גם מאוחר יותר, כשעתותיי בידיי וגוגל לשירותי, התקשיתי במשימה.

על פי מילון "רב-מילים", פירוש המילה "מוקפד" הוא "שנעשה בקפידה, שיש בו הקפדה או ביצוע קפדני". בהקשר של אוכל, כשאומרים על מנה שהיא "מוקפדת", מתכוונים לכך שהיא עשויה מחומרי גלם איכותיים או שאופן ההכנה שלה מדויק. כלומר, מבקשים לומר שההשקעה ניכרת, אך לאו דווקא לומר שהמנה טעימה.

אפשר לתרגם "מוקפד" כ-well made. זהו אמנם תרגום תמציתי אך לא קולע, כיוון שאינו לוכד את מלוא המשמעות. אפשר פשוט לומר באריכות, well presented and made out of high quality ingredients, אבל זה נשמע גמלוני… בנוסף, ברב-מילים מתורגם "מוקפד" כ-meticulous, מילה שהמשמעות שלה היא "דקדקני" או "מדוקדק", ואינה שגורה כל כך בשימוש בהקשר של אוכל.

לבסוף, אחרי חפירות ארכיאולוגיות, העליתי תיאור שהשביע את רצוני, כזה שלוכד את המשמעות המלאה של המונח, והוא אפילו לא מאוד מסורבל: made with exceptional attention to detail. ועדיין, שש מילים מול מילה אחת בעברית! שנאמר, לא נס ליחה.

***

הזדהיתי מאוד עם הסיטואציה שאביב מתאר. אמנם אני קורא אנגלית בשטף במסגרת העבודה, אבל בביקורים הספורים שלי בארצות הברית מצאתי את עצמי לא אחת במצב שבו אני מתקשה למצוא את המילה הנכונה. לפעמים היא פשוט לא קיימת. לא לכל מילה יש מקבילה מדויקת בשפה אחרת. למעשה, אין דבר כזה "מקבילה מדויקת". פרדינן דה סוסיר אמר שכל שפה היא מערכת בפני עצמה, ושגם אם שתי מילים בשפות שונות חולקות אותה משמעות, ה"ערך" שלהן שונה. כוונתו הייתה שמשתמשים בהן באופן שונה מכיוון שכל אחת מהן משתייכת למערכת לשונית אחרת עם כללי דקדוק משלה, תרבות משלה ואוסף שונה של ביטויים ומילים נרדפות. אביב מביא דוגמה יפה לכך: אמנם אפשר לומר שהמילים "מוקפד" ו-"meticulous" חולקות משמעות מופשטת, אבל ב"מוקפד" אפשר להשתמש ביחס לאוכל וב-"meticulous" אולי זה פחות נהוג, מכיוון שמילים אחרות תופסות את התפקיד הזה בשפה.

איך אומרים אצלנו? בתיאבון!

איך אומרים אצלנו? בתיאבון!

לגבי חסכנותה של עברית: עברית אכן חסכונית יותר מאשר אנגלית. נסו לתרגם טקסט של אלף מילה מאנגלית לעברית ותראו שהתוצאה, בדרך כלל, תהיה בסביבות 800-850 מילה. אבל מובן שיש גם מקרים הפוכים מאלה שאביב מציין: מילה בודדת באנגלית המגלמת משמעות שכדי להביע אותה בעברית נזדקק לכמה מילים. באופן כללי, חשוב לי לציין שאני לא מאמין גדול בדיבור על מילים שאי אפשר לתרגם (הרשת מלאה ברשימות מהסוג הזה). לכל היותר יש מילים שאי אפשר להביע בחסכנות בשפה אחרת. התופעה הזאת אינה ייחודית לשפות מסוימות. ובכל זאת, נחמד להיתקל במקרה כזה שעובד "לטובת" העברית, שהרי באנגלית יש המון מילים ובעברית מעט יחסית.

בקיצור, אין סיבה לוותר על אף הזדמנות לומר לחברים אמריקאים "אין לכם מילה לזה", ואם במקרה זה קורה בזמן ארוחה, אתם מוזמנים לזרות עוד קצת מלח על הפצעים ולהוסיף: "בתיאבון".

תומר

נ.ב.

לכו בקרו בבלוג של אביב!

 

על ביקורת התרגום בעיתונות

$
0
0

מבקרים מעטים בלבד נוהגים להתייחס באופן מפורש לאיכות התרגום בטורים שלהם. אולי הסיבה היא קוצר היריעה, אולי אין להם כלים לנתח את העבודה שנעשתה, ואולי כי פשוט אין להם משהו מעניין לומר (בסופו של דבר, יש הרבה מאוד ספרים שאין שום עניין בלשון שהם כתובים בה, במקור או בתרגום). אבל לפעמים זה גם עניין של נִראוּת המתרגם: יש איזו תפיסה רומנטית לפיה המתרגם צריך להיות שקוף. זאת גישה אקדמית ובלתי מציאותית. המתרגם לא יכול להיות שקוף כי תרגום, בכל מיני מובנים, הוא כתיבה של טקסט חדש. ואם מתרגמים לא יכולים להיות שקופים, הם צריכים לשאוף דווקא לכיוון ההפוך: להטביע את חותמם בטקסט, לנקוט עמדה ברורה בנוגע ללשון שהוא כתוב בה ובנוגע לקשר בין הצורה שלו לתוכן שלו. לא רק שזאת הדרך הנכונה לתרגם, אלא שהיא בלתי נמנעת. ולכן מבקר שמתייחס לסגנון של טקסט מתורגם מתייחס בהכרח לעבודתו של המתרגם. אי אפשר לצפות מכל מבקר להתחיל לערוך השוואה בין מקור לתרגום. זאת ציפייה מופרכת, כי כמות המילים מוגבלת וכמות השקלים מוגבלת גם כן. אבל נדמה לי שבכל זאת חסרה איזושהי הכרה – אולי בגלל גישת השקיפות המוטעית – במידת ההשפעה של המתרגמים והעורכים על ספרות מתורגמת.

מתוך הביקורת של גלסנר

מהסיבה הזאת, הביקורת של אריק גלסנר בשבעה לילות על ״הירחים של יופיטר״ מאת אליס מונרו (תרגום: אורטל אריכה) משכה את תשומת לבי. בסיום הביקורת הוא מקדיש פסקה שלמה לתרגום, מביא דוגמאות לכמה משפטים שלא מצאו חן בעיניו וחותם: ״כשזה נוגע לספרות בדרגה הגבוהה ביותר – צריך לדקדק במיוחד״. גלסנר (מבקר ספרות מצוין) צודק לגמרי, ואני מאמין שהדוגמאות שהוא מביא כאן באמת הפריעו לו. אבל אני לא חושב שסימון ויירוט של משפטים בודדים הוא צורת ההתייחסות הנכונה לתרגום של יצירה. ראשית, הקוראים לא יכולים לשפוט את המשפטים האלה מחוץ להקשר. ייתכן שבתוך הרצף הסיפורי, המשפטים נעשים הגיוניים יותר. גלסנר כותב, לדוגמה, שהכוונה במשפט ״אולי הן כולן נשמרות לעצמן״ אינה ברורה. אבל איך אני, כקורא, אמור לשפוט את הטענה הזאת בלי לדעת מי "הן" ומדוע הן "נשמרות"? כתיבה ספרותית טובה מותחת את גבולות השפה ולשם כך היא נעזרת בהקשר, ומכיוון שבביקורת קצרה כל כך אין מקום להקשר, יש בעייתיות בהיטפלות למשפט כזה או אחר. גלסנר כותב גם: ״האם לא היה ראוי לתרגם לעברית גם את שמות כוכבי הלכת (עמ׳ 269)?״ אולי ואולי לא. אין כלל אחד לגבי בחירה בגרסה העברית או הלועזית של השמות, ובכל טקסט יש שיקולים שונים שמשפיעים על בחירות מסוג זה.

אני חושב שצריך לנקוט גישה אחרת בביקורת תרגום בעיתונות, ולא רק כי הביקורות קצרות וקשה להרחיב בהן בנוגע לדוגמאות בודדות, אלא גם כי דוגמאות בודדות הן לא מה שקובע אם התרגום טוב או לא. איכות של תרגום נמדדת בראש ובראשונה ביכולת של המתרגמת או המתרגם לייצר את ״המוזיקה״ הנכונה לטקסט, אם לשאול את המטאפורה (המדויקת כל כך) שנילי מירסקי ואחרים השתמשו בה. מירסקי אומרת:

אליס מונרו, רישום של Andreas Vartdal.

"אני מתרגמת בעיקר דרך האוזן, מקשיבה למוזיקה של המשפט, לריתמוס שלו, ומנסה "לבצע" אותם בעברית. לכל ספר ולכל סופר מוזיקה משלו. זה אולי נשמע ערטילאי, אבל בעינַי אין ניסוח מדויק מזה. כל משפט נושם בצורה מסוימת. כמתרגמת, המשימה שלי היא להעביר את הנשימה הזאת בדיוק".

כל אחד יכול לפשל פה ושם, ובספרות גדולה אכן ראוי להצביע על טעויות ומעידות, אבל לדעתי היה חשוב הרבה יותר להתייחס למידת ההצלחה של אריכה בהעברת המוזיקה הזאת: האם לשון התרגום מתנגנת היטב והולמת את התוכן? האם חוויית הקריאה שהמתרגמת ועורכיה מספקים לנו היא חוויה טובה?

שנאנו זה את זה

$
0
0

אחת הבעיות שאני נתקל בהן שוב ושוב בתרגומי ספרות לעברית היא בעיית חוסר הטבעיות בדיאלוגים. יצא לכם לקרוא ספר שהדמויות בו נשמעות "ספרותיות" מדי? שהן לא מדברות כמו אנשים אמיתיים? ברור שכן. למה זה בעייתי? כי כשדמויות נשמעות כמו אנשים שאנחנו מכירים מהחיים, קל לנו יותר להתחבר אליהן רגשית – להבין אותן, לסלוד מהן, להרגיש כלפיהן מה שלא יהיה. חוסר אמינות מרחיק את הקוראים מהיצירה.

אחד הביטויים שהכי מטריפים אותי בהקשר הזה הוא "זה את זה"*. העניין הוא שעורכי ועורכות לשון לא אוהבים את הביטוי המוכר והאהוב "אחד את השני". הטיעון העיקרי נגדו הוא טיעון היעדר הסימטריה – למה שזה יהיה האחד וזה יהיה השני? מה, אחד מהם טוב יותר מהאחר? "זה את זה" הוא ביטוי סימטרי ויש בו הדדיות.**

הייטרים

ככה קורה שאנו נתקלים בדמויות עכשוויות שאומרת דברים כמו: "נראה לך? הם שונאים זה את זה". או בדמויות שמרכלות על הדייט שלהן ואומרות "אנחנו עדיין לא מכירים זה את זה מספיק טוב". אבל כמעט אף אחד לא מדבר ככה. כמעט אף אחד לא משתמש בביטוי "זה את זה" בסיטואציות שיחתיות לא רשמיות. למעשה, מבחינת רובנו, ההבדל בין "זה את זה" ל"אחד את השני" הוא בכלל הבדל משלבי. זאת אומרת, הביטוי הראשון נשמע לנו גבוה ורשמי יותר מהשני. וזהו.

אני לא מנסה לומר שהספרות אמורה להיות עמוסה בדמויות שאומרות "ארבע כיסאות" או מחליפות את "כש" ב"ש". אבל יש שגיאות שכבר התקבעו לחלוטין בעברית המדוברת (יש דבר כזה) והן מקובלות על כולם. למשל, לפי כללי הלשון, אין לומר "יש לי את הספר הזה". יש לומר "יש לי הספר הזה".*** נשמע לכם הגיוני שכל הדמויות הספרותיות ידברו ככה? נכון שלפעמים אפשר לעקוף את הבעיה, ולכתוב משהו כמו "הספר אצלי", ובא שלום על העולם. אבל אם כו-לם אומרים "יש לי את הספר", למה שדמויות ספרותיות בנות זמננו לא ידברו ככה? למה שלא נשתמש בעברית המדוברת ככלי ספרותי?

זאת טעות להחיל כל מיני עקרונות לשוניים באופן עיוור על הספרות בכלל, ועל דיאלוגים ספרותיים בפרט. לא רק שזאת טעות, אלא שזה מעשה אנטי ספרותי ממש. ספרות היא אמנות, ולכן גם תרגום ספרותי הוא אמנות. עריכת לשון והגהה הן כלים שאמורים לסייע ליצירת האמנות לממש את הפוטנציאל האמנותי שלה. כשדמות של נער מתבגר אומרת "אנחנו שונאים זה את זה" במקום "אנחנו שונאים אחד את השני", אין פה ניצחון לעברית. יש פה הפסד לחוויה הספרותית.

יאללה ביי

תומר

* או "זה עם זה", "זה אל זה" וכו'.
** אני לא נכנס פה גם לעניין הזכר והנקבה – רק אומר שבעריכת לשון מקובל שאם לפנינו זכר ואישה, הביטוי יהיה "זה את זה", ולא "זה את זו", או "זו את זה".
*** הסיבה היא ש"את" היא מילית שבאה רק לפני מושא, ואילו "הספר", במשפט הנ"ל, הוא הנושא.

פזמון (זדוני) ליקינתון

$
0
0

בעמוד הפייסבוק של הוצאת הכורסא התפרסם היום טקסט קצר שכתבתי על משימת התרגום של הספר "בשורות טובות" מאת טרי פראצ'ט וניל גיימן, ואני מדבר בו בין השאר על הקושי שבתרגום משחקי הלשון הרבים בספר. פראצ'ט הוא ניג'ס ידוע למתרגמים, כי ההומור שלו נטוע עמוק כל כך בשפה האנגלית ובתרבות האנגלית, שלפעמים צריך ממש להתפתל כדי להעביר אותו לעברית. אבל הסוד הוא לא לחשוף את המאמץ שבהתפתלות, ולשם כך צריך לפעמים לשכתב את ההומור ברוח המקור.

האמת היא שתרגום תמיד כרוך בשכתוב, אבל אם שכתוב נשמע לכם כמו התרחקות בוטה מהמקור, אתם טועים. מדובר בהכרח – אבל לא ברע הכרחי, כי אני לא חושב שמדובר בפשרה או בחטא למקור. בתרגום חשוב להבין מה חשוב. וב"בשורות טובות" חשוב מאוד להצחיק. אז כשאומנת השאול עשתורת מנסה לחנך את הילד וורלוק (לכאורה בנו של השטן) לדרכי הרוע ומלמדת אותו גרסאות זדוניות לשירי ילדים, החלטתי על התרחקות מושכלת מהמקור. כדי לשמור על מה שחשוב. הנה אחד השירים שהיא מלמדת אותו:

Oh, the grand old Duke of York

He had Ten Thousand Men

He Marched them Up To The Top of The Hill

And Crushed all the nations of the world and brought them

under the rule of Satan our master.

טרי פראצ'ט. ניג'ס חביב

השיר הזה הוא שיבוש של שיר ילדים בריטי על דוכס יורק, שלא ממש הגיע למחוזותינו. ברור שמבחינת הרוב המכריע של הקוראים בארץ, לא יהיה מצחיק בכלל לקרוא שיבוש עברי של השיר הבריטי, פשוט כי המקור אינו מוכר. ככה נולד התרגום הבא. ולמרות שהוא לא תרגום צמוד של המילים המופיעות במקור, הוא כן שיבוש משעשע של שיר ילדים לחניך השטני – בדיוק כמו במקור:

לילה לילה מסתכלת הלבנה

בפרחים אשר הנצו בגינה

ואמרה היא לילדון, לך עקור אותם מיד

כדי שיהיה לך מקום לחפור קבר לכל החיות שהרגת היום

בשם השטן אדוננו

ובנימה זו: לילה טוב ומבורך לכולם!

נ.ב.

מומלץ לקרוא גם את הטקסט הנהדר שכתבה חמוטל לוין, עורכת התרגום.

Viewing all 20 articles
Browse latest View live